פסק דין (משלים)
א.מ ב ו א
1.תביעה זו שבפניי מנוהלת משנת 2004, ביהמ"ש נתן פסק-דין חלקי ביום 23.8.09. בפרטיכל דיון מיום 23.1.06, קיבל ביהמ"ש את בקשת באי כח הצדדים והורה על פיצול הדיון, באופן שבשלב הראשון יישמעו ראיות אך ורק ביחס לשאלה אם התובע הוכיח זכאותו לקבלת עמלה. ככל שהמסקנה תהא חיובית, יישמעו ראיות בהמשך לגבי גובה העמלה ושיעורה.
2.כאמור, ביום 23.8.09, ניתן פסק דין חלקי בשאלת הזכאות לעמלה, ונקבע באותו פסק-דין מהנימוקים המופיעים שם, כי התובע מר פרדריק פורקאג' (להלן: "התובע" ו/או "פרדריק") זכאי לעמלה.
3.בסייפת פסק הדין (סוף דבר בעמ' 16), קבעתי כי השאלה על מי מהנתבעים לשלם עמלה זו, באיזה שיעור העמלה ומתוך איזה סכום תיגזר העמלה, בשאלות אלה יש לשמוע ראיות בנפרד.
4.בשלב ראיות זה, העיד התובע לתמיכת טענתו, יחד עם עד התביעה מר דוד שושנה שהיה בעברו מנכ"ל קוקרמן בית השקעות (להלן: "נתבעת 1"), בשנים 1998 ועד לשנת 2003. מטעם הנתבעים, העידו נתבעים 3 ו-4 וכן מר פיטר ראזנברגר שהיה לגרסת ההגנה "הרוח החיה" והאיש העיקרי שטווה את עסקת "יורובייק", היא העסקה נשוא התובענה, וכן העיד מר לוק מולר מנכ"ל קבוצת otto שהיתה מעורבת גם היא באותה עסקת יורובייק.
5.הצדדים חלוקים ביניהם עובדתית ומשפטית כמעט על כל פרמטר שהינו רלבנטי לקביעת שיעור העמלה. הצדדים חלוקים על הסכום שממנו צריכה להיגזר העמלה, האם יש לנכות מסכום העמלה ברוטו, את חלקם של השותפים האחרים, את ההוצאות? כמו גם חלוקים הצדדים על גובה שיעור העמלה, מהו השיעור שיש לגזור מהסכום שיקבע ביהמ"ש? האם שיעור זה מושפע מתרומתו של התובע לעסקה? זאת ועוד, חלוקים הצדדים בשאלה על מי מהנתבעים לשאת בעמלתו אם בכלל של התובע, והאם יש למי מהנתבעים זכות קיזוז, ואם כן- באיזה שיעור ומדוע?
להלן יבחן ביהמ"ש את השאלות השנויות במחלוקת על פי סדרן.
ב.שיעור העמלה
1.בין הצדדים לא נחתם הסכם כלשהו הקובע את שיעור העמלה. התובע מסתמך על עדי התביעה, אלו שהעידו בשלב הראיות המאוחר, והן על עדויות מר שכטר ומר בנסהל שהעידו בשלב הראיות המוקדם בשנת 2006. עוד טען התובע, שיעור העמלה המקובל בין 10% - 20% כפי שהוכח בעדויות, איננו תלוי במידת מעורבותו של התובע בקשירת העסקה, בייחוד כשהאחרון מודר באופן יזום ע"י הנתבעת על מנת להתחמק מתשלום עמלה. עוד טען התובע, כי עמלתו בדומה לעמלת מתווך איננה מותנית בעמל המושקע לשם השגת המטרה, אלא די בעצם השגת המטרה.
2.כמו כן, התובע מסתמך על טיוטת החוזה (ת/4) שלא נחתמה בין הצדדים בסופו של יום, אך מלמדת על הלך הרוח ששרר בין הצדדים (סע' 4 עמ' 8 לפסה"ד החלקי). ואכן, סעיף 6(ב) ל-ת/4, קובע כי העמלה תהא בשיעור של 10% מתוך עמלת ההצלחה שתתקבל.
3.לשיטת התובע, כל נושא "הגורם היעיל" הנטען ע"י הנתבעת קשור אם בכלל לשאלת הזכאות לעמלה שכבר הוכרעה, ואין בה כדי להשפיע על שאלת גובה העמלה שהוכח ע"י הנהוג והמקובל בענף.
4.לטענת הנתבעים, כאשר באים לקבוע מהו שיעור העמלה המגיע לתובע, יש לקחת בחשבון את משקלה הסגולי הנמוך ביותר של אותה פגישה מנוב' 2002 ביחס לעסקה שקרמה עור וגידים ביוני 2003. לטענת הנתבעים, העובדה כי התובע לא היה הגורם היעיל ביצירת העסקה לא יזם, לא תיווך בין הצדדים, ולא תרם במאומה למעט היכרות עם פיירצ'יילד, צריכה להשפיע על גובה שיעור העמלה שייקבע.
5.עיינתי בטענות הצדדים, שני באי כח הצדדים הפנו בסיכומיהם לפסיקה שניתנה ביום 4.2.09 בנושא העמלות (ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ) (להלן: "פס"ד ראדא"), של ביהמ"ש העליון, כל אחד מבאי כח הצדדים הביא ציטוט התומך בטענותיו הוא. לטענת התובע, יש להתייחס אך ורק לתוצאה של העסקה ולא לאמוד את השיעור בהתאם לתרומתו של המתווך או היזם, ומנגד טוענת ב"כ הנתבעים כי חובת היזם או המתווך להיות גורם יעיל בעסקה הינה פרמטר הכרחי לגזירת העמלה.
6.ממצאיו של פס"ד ראדא אינם דומים בענייננו, שכן שם בניגוד לכאן היה הסכם תיווך חתום בין הצדדים אשר קבע את התנאים לקבלת העמלה, ועיקר הוויכוח בין הצדדים שם היה פרשנות ההסכם. רק "בשולי הדברים" כפי שכותרת סעיף 17 של פסה"ד ראדא מעידה עליו, כותב ביהמ"ש את דעתו לעניין האבחנה בין תיווך נדל"ן לבין תיווך עסקי, וכך נכתב בסע' 17 בעמ' 16 כדלקמן:
..."בהקשר אחרון זה אבקש להעיר למעלה מן הצורך כי פעילותם של מתווכים עסקיים אכן עשויה להיות שונה באופייה ובדרישותיה מפעולתם של מתווכי מקרקעין שעניינם הוסדר בחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו – 1956 ... שוני אפשרי זה נגזר מן ההבדל המובנה הקיים בין חוזים עסקיים על כל המגוון הרחב והמורכב הכלול בסוג חוזים הזה ובין חוזי מקרקעין"...
ובהמשך:
..."משכך, יש מידה של צדק בטענת המערערת לפיה באים לשרטט הבחנות מתאימות בין סוגי התיווך השונים, ובפועל יוצא מכך ייתכנו גם הבחנות באשר לתנאים הנוגעים ליחסי מתווך – לקוח בתחום העסקי. יחד עם זאת, נראה לי כי ניתן ככלל להחיל על כל סוגי התיווך (למעט תווך מקרקעין עליו חל עתה חוק המתווכים במקרקעין) מתווה- מסגרת כללית לפיו נדרש מתווך להוכיח התקיימותם של שני תנאים עיקריים בתובעו דמי תיווך:
(א) קיומו של הסכם תיווך מפורש או משתמע (ב) היותו הגורם היעיל לקשירת העסקה...
עילתם של מתווכים לקבלת עמלה לרבות מתווכים בתחום העסקי, צריכה להיות מבוססת על השגת המטרה שלשמה נקשר חוזה התיווך ולא על העמל המושקע ככזה".